אוחיון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עם המצאת הבקשה החוזרת למינוי מומחה באופן מלא, ולאחר עיון בבקשה ובתשובה מיום 5.12.10:

1. הבקשה מערבת בין שני עניינים שונים: בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל בענין הנכות; ואימתי יזקק ביהמ"ש למינוי מומחה (מסלול סע' 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים - להלן "החוק") כאשר יכול הנפגע לזכות בקביעת נכות על פי דין שתחייב אף בתביעה מכוח סע' 6ב לחוק.

2. בפסה"ד בענין אורי אלוני שנזכר בבקשה (רע"א 7612/99), ועוד קודם לכן בהלכת אליהו חב' לביטוח נ' טטרו יאיר (ע"א 1619/93 מז(4) 89) נקבעו קביעות במישור השני שנזכר: נקבע כי אכן אין חובה למי שנפגע בתאונת דרכים שהנה גם תאונת עבודה לבחור במסלול לקביעת דרגת הנכות שלפי סע' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. יכול הוא לבכר את המסלול הקבוע בסע' 6א לחוק. ואכן כל עוד אין קביעה סופית בענין דרגת הנכות, יכול הנפגע לעתור למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, במסלול שלפי סע' 6א.

בסופו של יום אם צפויה בקרוב קביעה של הועדה הרפואית של ענף נפגעי עבודה – נתון לביהמ"ש שיקול דעת אם ראוי להמתין לקביעתה מטעמי יעילות, ולדחות הבקשה או הדיון במקום למנות מומחה (סע' 6א לפסה"ד בענין טטרו). אך אין מדובר בכורח, והכלל הרחב הוא שאין לכפות על הנפגע בחירה במסלול קביעת הנכות שלפי סע' 6ב. עצם העובדה שרשאי הוא לפנות לקביעת דרגת נכות שתחייב כקביעה על פי דין, אין בה כשלעצמה כדי לגזור דחיית הבקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש או עיכוב הדיון בבקשה למינוי מומחה, אלא רק במקרה המתאים לכך כשצפויה קביעה בקרוב, שתחייב לפי סע' 6ב (ענין אלוני, לעיל).

3. לעומת זאת, אין לבלבל בין הלכות אלה לבין משמעות קביעת הנכות הצמיתה: אם כבר נפל הפור ויש כבר קביעה של נכות צמיתה בענף נפגעי עבודה במל"ל (כמו בענייננו – 10% לצמיתות בגין פגיעה במרפק, ו 10% לצמיתות בגין פגיעה בע"ש מתני), הרי נתפסת הקביעה גם נתפסת ברשתו של סע' 6ב לחוק; ובשונה מהילוכה של הבקשה, הגשת ערר לוועדה רפואית לעררים אינה הופכת אותה קביעה לקביעה לא סופית שמותירה או פותחת מחדש האפשרות לחזור למסלול של סע' 6א לחוק, על דרך הגשת בקשה למינוי מומחה, כפי שנעשה כאן. גם הגיונית, ברור שאין לשעות לתזה שכזו, שאחרת כל מי שאינו שבע רצון מקביעת הוועדה הראשונה, וחפץ לחמוק כליל מתחולת סע' 6ב, יגיש ערר ובמקביל בקשה למינוי מומחה בטענה שהקביעה אינה סופית, ונמצאה מסוכלת תכליתו של סע' 6ב לחוק.

4. לא אחת ייעתר ביהמ"ש לבקשה להשהות ההליך עד לקבלת החלטת הועדה הרפואית לעררים במל"ל או לפי הענין, ביה"ד לעבודה. זאת כדי לאפשר לנפגע מיצוי הבירור של דרגת הנכות לפי סע' 6ב לחוק (לרבות לענין תק' 15, למרות שהאחרונה אינה מחייבת לפי סע' 6ב לחוק ). אך קביעת הועדה הרפואית של ענף נפגעי עבודה בדבר הנכות הרפואית הצמיתה - מחייבת לצורך סע' 6ב לחוק, כל עוד לא שונתה.

5. המבקש הפנה בבקשתו לרע"א 863/93 התעשיה האוירית נ' קמחי פ"ד מז(4) 815. אצטט אפוא קטע מסע' 6 של אותו פסק דין:

"הסיפא של סעיף 6ב מאפשר, בהתמלא התנאים הנזכרים בו, לתקוף את הקביעה "על-פי כל דין", שהרישא של סעיף זה עוסק בה. אך כשקיימת קביעה כזו, אין הדרך של בקשה למינוי מומחים על-פי סעיף 6א לחוק הפיצויים, בהתעלם מקביעה כאמור, עומדת לנפגע. מטרתו של סעיף 6ב, אשר הינו חריג לדרך של קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים, היא, בעיקרה, לייעל את הדיון כך שייחסך הצורך במינוי מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת הנכות של התובע. לפיכך, כשקיימת קביעת דרגת נכות אשר הרישא לסעיף 6ב חל עליה, אין להיעתר לבקשה למינוי מומחים. ברוח זו קובעת תקנה 2(א) לתקנות המומחים, שניתן להגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת נכות רק אם לא חל לגבי הנכות הרפואית סעיף 6ב (וראו לעניין זה, ספרו של י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, מהדורה 2, תש"ן) 284; ולמטרתו של סעיף 6ב כבא לייעל את הדיון, ראו גם ע"א 516/86, ר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ש' אזולאי ואח [3]).

יוצא, שמשהוגשה לפני הערכאה הראשונה כראיה קביעת הוועדה הרפואית לגבי נכותו הכוללת של המשיב עקב התאונה, לא היה מקום לנקוט דרך של מינוי מומחים רפואיים בהסתמך על סעיף 6א לחוק הפיצויים ועל תקנה 2(א) לתקנות המומחים."

6. אכן, אין מניעה שאם מתקיימים התנאים עליהם עמדה ההלכה הפסוקה, תוגש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית שבענף נפגעי עבודה. כך לפי סע' 6ב סיפא לחוק. אלא שבקשה כזו לא הוגשה, אלא הוגשה בקשה למינוי מומחה. ואכן הקריטריונים לקבלת בקשה להבאת ראיות לסתור אינם מקלים. נדרשות נסיבות מיוחדות ומקרים חריגים (שוב, כדי לא לסכל תכליתו של סע' 6ב). בוודאי שאין די בראשית ראיה לאפשרות היוותרותה של נכות הקשורה סבתית לתאונה. הקריטריון האחרון על פי הלכת שיק הנו הקריטריון המחייב משעה שנבחנת ההצדקה להיעתר לבקשה למינוי מומחה במסלול שלפי סע' 6א לחוק. לא כך, משעה שיש כבר קביעת נכות על פי דין הנתפסת ברשתו של סע' 6ב לחוק, ומבקשים היתר להביא ראיות לסתירתה.

6. אני דוחה הבקשה. המבקש ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד של המשיבה בבקשה, בסך 1000 ₪.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: